כמה משככי כאבים מותר לקחת?

 "המשיך לכאוב לי אז המשכתי לקחת כל שעתיים כדור"

עם כל הכבוד, זו לא דרך פעולה המצופה מאדם אחראי, גם אם קל להבין מאיפה הוא נובע. המשיך לכאוב לך אז החלטת שפגיעה כלייתית, כבדית או הרעלה עם משככי כאבים היא מחיר סביר לשלם? 

ישנם מגוון סוגים של משככי כאבים ואת חלקם ניתן לצרף ולשלב לאורך כל היום, אך צריך לעשות את זה בתבונה ובזהירות. יש כמה סוגים עיקריים של משככי כאבים, נביא כאן את העיקריים:

א. פאראצטמול: הכי בטוח לאורך זמן, וזוכה לזלזול שלא תמיד בצדק. מבוגר שייטול 1000 מ"ג ולא חצי מינון כמו שרבים עושים, יזכה ליהנות מהשפעותיו המיטיבות. הכמות המירבית היא ארבע מנות ביום = 4000 מ"ג, ולא לשכוח להמתין לפחות 4 שעות בין מנה למנה. 

היתרון העיקרי של פאראצטול הוא שמותר לשלב אותו עם כל יתר הקבוצות.

ב. NSAIDS = נוגדי דלקת שאינם סטרואידים. קבוצה זו כוללת תרופות רבות מאוד שהידועה שבהן היא איבופרופן. אך מלבדה כמעט כל משככי הכאבים הנמכרים ללא מרשם שייכים למשפחה זו,  וזה מה שמביא לכך שצריכת תרופות תמימות לכאורה מביאה לפעמים לנזק עצום. אנשים נוטלים לסירוגין נורופן, נקסין, אטופן, ארקוקסיה, וולטרן ועוד ועוד, ואינם מודעים לכך שכולן תרופות דומות וגורמות לנזק מצטבר. 

מהו הנזק שעלול להיגרם בשימוש ארוך טווח? בעיקר פגיעה במערכת העיכול, בכליות ובלב. בהיותי רופאת ניהול סיכונים הגיעו לפתחי לא מעט מקרים של חולים שהובהלו לחדר ניתוח עם כיב קיבה מדמם רק בשל נטילה לא מבוקרת של NSAIDS. תשאלו תמיד את הרופא או את הרוקח איזה כדורים מותר לשלב.

ג. אופטלגין (דיפירון) -