"לי אף פעם אין חום"

 

בילדותי לא אהבתי ללמוד, וניצלתי כל מיחוש ועיטוש על מנת לשכנע את הורי שאין באפשרותי ללכת לבית הספר. אימי למודת הנסיון היתה מניחה יד על מצחי, ועל סמך מה שהרגישה היתה קובעת את גורלי לשבט או לחסד. לפי התגובות של המטופלים לשאלתי התמימה "יש לך חום?" ניתן להסיק שחוויות דומות עיצבו את ילדותם, והם חשים צורך להצטדק בכל מיני דרכים: "אף פעם אין לי חום!" "יש לי צמרמורות ואני מזיע. המדחום משום מה לא מראה אבל זה אומר שיש לי חום" "כן. יש לי 37 והחום הרגיל שלי הוא מתחת ל- 36 ".

האם מי שאין לו חום לא נחשב חולה? מה בעצם נחשב חום? 

יש טווח רחב של חום גוף תקין כשהממוצע הוא 37 מעלות צלזיוס. חום גוף מעל 38 כבר נחשב חום לכל הדיעות, כאשר המדידה המהימנה ביותר היא בפי הטבעת. כשמודדים בפה יש להוסיף קצת ובמדידה בבית השחי יש להוסיף עוד קצת. מדחומים ללא מגע שצצו כמו פטריות אחרי הגשם בזמן מגיפת הקורונה הינם פחות מדויקים, כאשר מביניהם עדיף מדחום לאוזן מאשר כזה שמעמידים אותו בקרבת המצח. 

עליית חום מעידה לרוב על כך שהגוף נלחם נגד גורם כלשהו, לרוב מזהם שבא מבחוץ - חידק או נגיף. יש גם מחלות שבהן גופנו "מתבלבל" ומייצר תגובה דלקתית בלי נוכחות מזהם, וכתוצאה מכך עולה חום הגוף. דוגמאות למחלות אלה כוללות בין היתר קדחת ים תיכונית (FMF) אשר נפוצה בבני עדות המזרח, מחלות כמו לופוס או קרוהן בהן הגוף תוקף את עצמו באמצעות נוגדנים שהוא מייצר בטעות ("מחלות אוטו-אימוניות"), וכן מחלה שכיחה ולא מספיק מאובחנת בילדים בשם PFAPA  אשר גורמת לדלקות גרון חוזרות ללא נוכחות חידק. עד שמזהים שהילד סובל מ-PFAPA הוא לרוב כבר הספיק לקבל הרבה אנטיביוטיקה מיותרת. 

ישנם עוד גורמים נדירים לעליית חום ללא נוכחות זיהום, ולא נרחיב עליהן. המשותף לכל המצבים האמורים הוא שעליית החום נגרמת ומפוקחת על ידי המוח, ונדיר שהחום יעלה מעל 41 מעלות צלזיוס. זאת לעומת חום שמקורו מחוץ לגוף, למשל מכת חום עקב שהייה ממושכת בשמש, שאז עלול החום לטפס לערכים מסוכנים. 

למה חשוב לרופא לדעת אם היה או לא היה חום? 

לא כדי להבין אם המטופל באמת חולה ומסכן או שהוא מנסה לעבוד עלינו. הסיבה היא שעליית חום מציבה את המחלה שלפנינו בקטגוריה מסוימת ושוללת מחלות אחרות: כמעט תמיד מדובר במחלה דלקתית כלשהי - חידקית או נגיפית. לרוב, זה שיש חום דוקא מרגיע - הסיכוי שהאיש עם הכאבים בחזה סובל מאירוע לבבי יורדת פלאים לאור העובדה שיש לו 39 מעלות חום. הרבה יותר סביר שמדובר בדלקת ריאות או בגורם זיהומי אחר שניתן לטיפול. (כן, את הרופא זה מרגיע...)

למרפאה שלי הגיע ילד כמה שעות לאחר חבלת ראש. תחילה הרגיש טוב אך כעבור כמה שעות פיתח כאב ראש, סחרחורת ובחילות. לכאורה מדאיג ומחשיד לדימום תוך גולגלתי! אולם בבדיקתו נמדד חום 38.5 ונמושו בלוטות לימפה רגישות בצוואר. התברר שהילד סבל מדלקת גרון, והתסמינים נבעו מהדלקת ולא מחבלת הראש. 

אם יש משפט אחד שהניע אותי לכתוב את הבלוג שאתם מחזיקים בידיכם יותר מכל משפט אחר, זו ההצהרה "לי אף פעם אין חום!" לו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה בשלל גירסאותיו, כבר הייתי עשירה.  

כל אדם הוא אמנם שונה, יחיד ומיוחד, אבל צר לי לאכזבכם - בזה אתם ממש לא שונים מיתר המבוגרים. ילדים מעלים חום בקלות בשל מאפיינים שונים בגופם כולל שטח פנים לעומת נפח וחוסר בשלות של המערכת לויסות חום. כל וירוס פשוט יכול לגרום לחום גבוה בפעוט, ואין בכך כדי להעיד על חומרת המחלה. ככל שהילד גדל כך יורד הסיכוי לעליית חום כתגובה למחלה. הורה עם חום 37 יכול להרגיש יותר גרוע מבנו הקודח מחום בשל אותה מחלה.

במיעוט מהילדים עלולים להופיע פרכוסים בזמן מחלת חום.

הילד מאבד את הכרתו ושריריו מתחילים לפרכס באופן לא רצוני למשך מספר דקות. הוא עלול לאבד שליטה על השתן, וקצף יכול לצאת מפיו. אמנם מבהיל מאוד להיות עד לאירוע כזה, אבל אין סכנה בפרכוסים אלה ונדיר מאוד שהם ימשיכו מעבר לגיל הילדות. על אף שמומלץ לנסוע למיון לאחר הפעם הראשונה שילד מפרכס, לא צפוי נזק שאריתי כלשהו בעקבות פרכוסי חום. 

האם כדאי להוריד את החום? 

אם מדובר בחום לא גבוה והחולה לא סובל, עדיף לא להוריד אותו כיון שהוא מסייע למערכת החיסון להילחם במחלה. אך כשהחום גבוה הוא גורם לתחושה רעה, לרעידות ולכאבי שרירים ולכן מומלץ להורידו. ניתן לעשות זאת על ידי תרופות פשוטות כמו פרצטמול או איבופרופן, וכן באמצעות אמבטיה. אין לצפות שהחום ירד ל- 37 , לרוב הוא יורד במעלה או שתיים בלבד. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הורדת החום איננה מסייעת למנוע פרכוסי חום. הללו מופיעים לרוב תוך כדי עליה או ירידה של חום הגוף ולאו דוקא בזמן שהחום גבוה. 

אם נסכם, עליית חום בזמן מחלה איננה מדאיגה בפני עצמה ואין צורך להילחץ ולהתאמץ להוריד את החום ל- 37. היא כן מעידה ברוב המקרים על תהליך זיהומי. בילדים ובאנשים בריאים לא צריך לרוץ לרופא כל פעם שהחום עולה, במיוחד אם הוא מלווה בתסמינים כמו נזלת ושיעול. מותר לנוח יום – יומיים בבית ולהשאיר את הביקור במרפאה למקרים שאינם משתפרים או לחולים במצב מדאיג, כגון ילד שנראה אפאטי או מיובש.