אנטיביוטיקה ומערכת החיסון

"דוקטור, תביאי לי משהו יותר חזק. פניצילין אף פעם לא עובד עלי" 

אנטיביוטיקה בעצם לא "עובדת" על החולה אלא על החידק, ולכן החידק הוא זה שעלול לפתח עמידות, ולא החולה. אין אדם שגופו מפתח עמידות לאנטיביוטיקה. אמנם נכון שמי שמטופל לעיתים קרובות, עולה הסיכוי שהחידקים בגופו אשר נפגשים שוב ושוב עם אותם סוגי אנטיביוטיקה יצליחו לפתח עמידות כלפי אותם סוגים. אבל אם עבר זמן רב מהטיפול האחרון, בכל מקרה סביר להניח שאוכלוסיית החיידקים בגופו התחדשה והשתנתה ולכן אפשר לצפות שהחידקים החדשים כבר לא יפגינו עמידות.

האנטיביוטיקה הראשונה כאמור התגלתה באופן מקרי לפני כמאה שנה על ידי החוקר אלכסנדר פלמינג (בתמונה). כאשר חזר מחופשה ארוכה למעבדה שבה עבד, הוא מצא את המקום שרוי באי סדר עם צלחות פטרי זרוקות בכל מקום. אחת הצלחות לא היתה מכוסה כראוי והעלתה עובש. לפני שזרק אותה, פלמינג שם לב שעל אף שכל הצלחת היתה מלאה במושבות של חידקים, סביב כתם העובש הופיעה טבעת בהירה שבה לא צמחו חידקים. למזלנו הרב, פלמינג לא התעלם מהממצא הקטן הזה אלא חקר אותו ביסודיות, ולאחר עבודה מאומצת של 12 שנים פותחה מהעובש התרופה האנטיביוטית הראשונה: פניצילין. דרך הפעולה שלו היא באמצעות פגיעה בדופן החידק כך שתוכן התא דולף החוצה והחידק מת. לנגיפים (וירוסים) אין דופן, ולכן לצערנו אין לפניצילין שום השפעה עליהם. גם יתר סוגי האנטיביוטיקה פוגעים רק בחידקים ואינם מועילים כנגד מחלות נגיפיות. 

מה האנטיביוטיקה גורמת לגוף? האם היא מחלישה את מערכת החיסון? 

בהחלט לא. התרופה הורגת רק את החידקים, והיא כלל אינה מתערבת בפעילות מערכת החיסון שלנו. הצרה היא, שהתרופה לא סלקטיבית ולכן פוגעת הן בחידקים הרעים והן בטובים. אפשר להשוות זאת להדברה חקלאית: חומר ההדברה יהרוג את כל החרקים בלי אבחנה – המזיקים לצד אלה שאינם מזיקים ואולי אפילו מיטיבים עם הצמחים. אולם בכל מקרה אין לחומר השפעה מזיקה על העצים אשר לא ייפגעו, בדיוק כמו שמערכת החיסון לא נפגעת מהאנטיביוטיקה. אולם בדומה להדברה, האנטיביוטיקה משמידה גם היא לצד החידקים מחוללי המחלה גם את החידקים המועילים לגופנו: דילול החידקים שמסייעים בעיכול המזון עלול לגרום לכאבי בטן ולשלשולים, ודילול החידקים באיזור הנרתיק עלול לגרום לשגשוג של פטריות – הן אינן מושפעות מהאנטיביוטיקה, ובעקבות חיסול אוכלוסיית החידקים הן משגשגות ומשתלטות על כל איזור המחיה. ניתן למזער את הנזק על ידי צריכת חידקים טובים מבחוץ - פרוביוטיקה. 

כמו לכל תרופה, גם לאנטיביוטיקה עלולות להיות תופעות לוואי לא נעימות מסוגים שונים, שאין להן קשר למערכת החיסון: חולשה, בחילות וכד'. 

האם לזה  מתכוונים כשמכנים אנטיביוטיקה חזקה או חלשה? 

הגדרות אלה מבלבלות. עלולה להיות אנטיביוטיקה שמצליחה לחסל רק זנים מעטים של חידקים, ובכל זאת נחווית כחזקה כיון שהיא גורמת להרבה תופעות לוואי. ולעומתה אנטיביוטיקה עם פחות תופעות לוואי, אשר מסוגלת להרוג חידקים רבים מסוגים שונים. לכן ההגדרה הנכונה יותר היא אנטיביוטיקה רחבת טווח, זאת אומרת, בעלת כושר פעולה כנגד חידקים רבים, ואנטיביוטיקה צרת טווח שפועלת רק נגד מינים ספורים של חידקים. 

מכירים את מודל הברירה הטבעית של דרווין? יצורים בעלי מטען גנטי המאפשר להם לשרוד בקלות (שהם לאו דוקא החזקים ביותר - דוקא מדוזות וג'וקים הם המצטיינים בהישרדות לאורך ההסטוריה) יתרבו יותר מאשר יצורים אשר אינם בעלי תכונות אלה ולכן מתקשים יותר לשרוד. אותו עקרון מתקיים גם אצל חידקים, כאשר פרטים חזקים הם לרוב אלה המייצרים עמידות לאנטיביוטיקה ולכן שורדים. 

דוקטור, מותר להפסיק את הטיפול באמצע?

שנים רבות האמינו שלקיחת אנטיביוטיקה באופן חלקי מבלי לסיים את הטיפול היא האחראית לשגשוג של חידקים עמידים. בשנים האחרונות מתרבות העדויות שדוקא נטילת אנטיביוטיקה למשך זמן ארוך היא היוצרת עמידויות. הפסקת הטיפול באמצע אמנם עלולה לגרום לתחלואה חוזרת בשל שגשוג של החידקים שלא מתו (כמו טיפול בשמפו נגד כינים בלי לטפל גם בביצי הכינים), אך היא פחות גורמת להיווצרות עמידות לאנטיביוטיקה. 

בעשורים האחרונים התפתחו זני חידקים אשר עמידים לכל סוגי האנטיביוטיקה הקיימים, והתופעה מעוררת חשש כבד בקרב הקהיליה המדעית. כדי למנוע זאת, חשוב לטפל במשורה ובחכמה, ורק כאשר מדובר בזיהום חידקי - אין טעם לקחת אנטיביוטיקה כאשר מדובר בוירוס. הכרחי גם להתאים את סוג האנטיביוטיקה לזן החידק, ותמיד לשאוף לאנטיביוטיקה הכי קצרת טווח שתחסל אותו – אין צורך לירות בתותחים על נמלים כפי שהגדיר זאת מרצה שלי. הפניצילין הראשון והפשוט למשל, כבר איננו יעיל כנגד אף חידק בעולם מלבד סטרפטוקוק. לכן בדלקת גרון עם סטרפ, תמיד נעדיף למצות טיפול בפניצילין פשוט ולא נמהר לתת במקומו תרופות אחרות כי הן חזקות יותר או בגלל שזמן הטיפול בהן קצר יותר.

האנטיביוטיקות הכי רחבות טווח ניתנות בבתי חולים בלבד, ורק באישור מיוחד של מומחה למחלות זיהומיות. זאת בכדי לשמור עד כמה שאפשר על כוחן ולמנוע התפתחות עמידויות כנגדן בשל שימוש לא מבוקר. ובכל זאת אנו נתקלים יותר ויותר בחידקים עמידים לכל, ואנו עומדים חסרי אונים מול מטופלים אשר נפטרים כתוצאה מזיהום חידקי בלתי נשלט, דבר שחשבנו שפס מן העולם לפני 90 שנה.