איך נולד הבלוג?

כמה מהאמונות הרפואיות שלנו מבוססות על מדע, וכמה על מיתוסים או על דברים ששמענו? על דעתו של מי אנחנו מסתמכים יותר בשאלות רפואיות – הרופא? קבוצת הווטסאפ המשפחתית? אולי בכלל הקוסמטיקאית?

בעידן האינטרנט הרבה מהידע הרפואי הופך לנחלת הכלל, תופעה חיובית בסך הכל שגורמת ליותר מודעות והבנה. אולם יחד עם זאת ידע לא מבוסס ואפילו מוטעה מקבל גם הוא גושפנקה מתוקף פרסומו ומצוטט שוב ושוב באתרים שונים. כל דרך שאדם רוצה לילך בה, הוא ימצא ברשת סימוכין לצדקת הדרך: רוצה הוכחות שטבעוני זה הכי בריא? דיאטת האדם הקדמון? צום לסירוגין? אכילה כל שעתיים – שלוש? הכל תוכל למצוא ברשת.

תפיסות שגויות בנושאי בריאות יכולות להיווצר בכל מיני דרכים, ולרוב יש בהן גרעין של אמת: לפעמים מדובר בסילוף של עובדה נכונה שעברה הרבה תהפוכות בדרך, ולעיתים באמונה סובייקטיבית של אדם בעל כושר שכנוע שהלכה והתפשטה במעגלים רחבים. קורה גם שאנחנו מבינים לא נכון עובדה שהיא בבסיסה נכונה או רוצים להאמין בדבר שנראה מאוד הגיוני, אך למעשה הופרך אל מול ביקורת המציאות. 

ברגע שנוצר מיתוס, קל מאוד לשמר אותו ואף לחזק אותו. כשרק התחלתי לעבוד המיתוס הרווח היה שכל מיני מרעין בישין נגרמים על ידי חוסר ויטמין B12, ושנטילתו גם כשאין מחסור תפתור את כל הבעיות. היום הנטיה היא לתלות כמעט כל בעיה רפואית בצריכת חלב או גלוטן. כאשר מספיק אנשים חוזרים על עובדה מסוימת היא כבר הופכת בעיני אחרים למציאות, במיוחד אם היא נאמרת על ידי אנשים שנתפסים אמינים בעיני השומע – הורה, מורה, או להבדיל ידוען או איש תקשורת. ישנן תפיסות רפואיות שגויות שמקורן בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, ולכך ייחדתי פרק שלם. 

לאורך ההסטוריה רווחו אמונות רפואיות שונות ומגוונות, שנתפסו כאמת על ידי מאות אלפי אנשים ברחבי העולם. מקור המחלות יוחס לסירוגין לגרמי השמיים, לליחות שונות בגוף האדם, לשדים ולתולעים. האנושות האמינה שמגיפות מתחוללות כאשר האלים נלחמים, שאוטיסטים מתפתחים באשמת אימהות לא רגישות, וש”היסטריה” מקורה ברחם האשה (היסטר פירושו רחם בלטינית). עם הזמן התעדכנו התכנים של המיתוסים אך התופעה לא נעלמה. חלקם אפילו חזרו לאופנה – לא מעט אנשים חזרו להשתמש בכוסות רוח למשל, שכידוע אינן מועילות למת אך כנראה שפחות ידוע שהן לא מועילות גם לחי.

ניפוץ מיתוסים הוא תמיד מלחמה בטחנות רוח, וכנגד מנפצי המיתוסים לרוב קם צבא של מתנגדים. גלילאו גליליי ספג קיתונות של בוז וכעס בנסותו להוכיח שכדור הארץ סובב סביב השמש ולא להיפך, ורק מאות שנים לאחר מותו הוא זכה להתנצלות מטעם הכנסיה שהכירה באמת שבדבריו. אך מלחמה כנגד המדע היא לא נחלתה הבלעדית של שכבת אוכלוסיה כזו או אחרת, טבעו של האדם הוא להמשיך להחזיק באותן דיעות שעליהן התחנך במקום להתבונן באופן אובייקטיבי ולפתוח את המחשבה לכיוונים חדשים. 

כאשר דר' זמלווייס גילה ב-1847 שחיטוי הידיים של הסטודנטים בין ניתוח גופות לבין בדיקת יולדות הפחיתה בצורה דראסטית את תמותת האימהות במחלקתו מ"קדחת הלידה" (הם עוד לא הכירו במושגים חידקים וזיהומים), הוא לא הצליח לשכנע את הקהיליה הרפואית בממצאיו על אף שהתמותה במחלקתו פחתה מ-10% כמעט לאפס. עמיתיו בזו לו והתייחסו לדיעותיו כאל אמונות טפלות. דר' זמלווייס מת מתוסכל בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שלקה בהתמוטטות עצבים, בעוד עמיתיו שהחליפו אותו במחלקה סירבו לחטא את ידיהם, והעלו בחזרה את תמותת האימהות מאפס ל-35%.

אפשר היה לחשוב שבעידן של היום שבו ניתן לראות את כדור הארץ באמצעים טכנולוגיים מדויקים מהחלל, בעידן שבו ניתן לצפות בחידקים ובנגיפים באופן ברור במיקרוסקופ, כבר לא יהיו אנשים שיחזיקו במיתוסים הגורסים שכדור הארץ שטוח או שנגיף הקורונה לא באמת קיים. אבל מספר ה"שטוחיסטים" רק הולך ועולה, ובזמן מגיפת הקורונה בעודי מטפלת בחולים קשים בזה אחר זה, נאלצתי לשמוע מכל עבר תיאוריות קונספירציה על המחלה ה"לא קיימת". גם לאחר פיתוח החיסון והתחלת הטיפול בו, במקביל לירידה התלולה בתחלואה הקשה שהייתי עדה לה ממקור ראשון, נאבקתי באינספור האשמות ופסאודו-אמיתות שהוטחו כנגד החיסון וכנגד יעילותו. 

אחרי עשרים שנות עבודה כרופאה יש משפטים ששמעתי כל-כך הרבה פעמים עד שאני משננת את ההסברים בעל פה. עלה בדעתי שאם אותם נושאים מעסיקים כל-כך הרבה אנשים, מן הראוי שייכתב עליהם ספר. 

חשוב לציין שבשום משפט או שאלה שציטטתי לא עלה בדעתי מטופל ספציפי. חוויתי את הסיטואציות הללו כל-כך הרבה פעמים שאינני זוכרת מי אמר מה. אדגיש כי הספר מיועד לאנשים אשר פתוחים למדע ומעוניינים להרחיב את ידיעותיהם ולעשות סדר במה שהם יודעים. אין מטרתי לשכנע או להתנצח עם אף אחד, ואני מכבדת את זכותו של כל אדם להאמין בכל אמונה שהיא, גם אם לא הוכחה. להיפך: דוקא כיון שהידע המדעי משתנה תדיר והגישות הרפואיות מתחלפות כל הזמן על סמך מידע שמתעדכן בקצב מסחרר, חשוב לשמור על ענווה ועל ראש פתוח. במהלך המחקר לקראת כתיבת הספר גם אני עצמי שחטתי כמה פרות קדושות שרעו אצלי מאז שהתחלתי ללמוד רפואה. כל מה שאנו יודעים היום הוא נכון לזמננו, וייתכן שבעוד דור או שניים גם הספר הזה ייכנס להסטוריה כספר נוסף של מיתוסים רפואיים...