מעי רגיז, שמרים ודיאטת FODMAPs

מה שהכי מתסכל בתסמונת המעי הרגיז הוא שאצל הסובלים ממנה, דוקא המאכלים שתמיד מומלצים בדיאטה בריאה כי הם ממריצים את פעילות מערכת העיכול - הם המאכלים ש"מרגיזים" את המעיים וגורמים לתפיחות בטנית ולכאבים, ולכן הסובלים מהתסמונת נאלצים להימנע מלאכלם. 

תסמונת המעי הרגיז או בשמה המדעי Irritable Bowel Syndrome (IBS) תוקפת מעל לעשירית מאוכלוסיית העולם וגורמת לאי נוחות כרונית המתבטאת בכאבי בטן עוויתיים, גזים ויציאות לא סדירות - עצירות ושלשולים. חשוב להבדיל בינה לבין מחלות מעי דלקתיות (IBD) כמו קרוהן או קוליטיס, שהן מחלות חמורות הרבה יותר. בעוד שידוע לנו בדיוק מה גורם ל-IBD (נוגדנים עצמיים) וכתוצאה מכך פותחו תרופות ספציפיות למחלה, עדיין לא ברור מה גורם לתסמונת המעי הרגיז וישנן תיאוריות רבות ובעקבות זאת נסיונות טיפוליים שונים. ובכל זאת, אם נגזר עליכם לסבול מהבטן עדיף להיות מנויים על קבוצת ה-IBS ולא על קבוצת ה-IBD, שלמרות התרופות ממשיכים לסבול מתסמינים קשים לעיתים עד כדי הזדקקות לניתוחים. 

אז מה גורם לתסמונת המעי הרגיז? 

נבדקו תיאוריות רבות כולל רגישות למאכלים מסוימים, הרכב חידקי מערכת העיכול, התכווצות יתר של המעיים, רגישות של רירית המעי, דלקת כרונית, השפעה נפשית ועוד. נראה שבכל אחד מהכיוונים הללו יש מן האמת, אולם טיפולים שכוונו כנגד כל הגורמים האמורים הועילו פחות מאשר הקפדה על תזונה מסודרת הכוללת שתיית מים והפחתת אלכוהול קפאין ומשקאות מוגזים, ובעיקר - הימנעות ממאכלים שמגבירים גזים כגון שעועית, בצל, כרובית, דגנים מלאים, מאכלים שומניים ומאכלי חלב מסוימים.  

בעשור האחרון עלתה קרנה של דיאטה דלת FODMAPs, אשר הוכיחה יעילות רבה בשיכוך התסמינים של תסמונת המעי הרגיז. מהם ה-FODMAPs הללו שכל-כך מגרים את מערכת העיכול? מדובר בפחמימות קצרות מסוימות אשר נמצאות למרבה הצער ברוב המאכלים היומיומיים שלנו. פחמימות אלו אינן נספגות היטב במעי הדק ולכן סופחות אליהן הרבה נוזלים וגם עוברות תסיסה על ידי חידקי המעיים, שני דברים המגבירים את הלחץ בתוך מערכת העיכול וגורמים לאי נוחות רבה. חשוב להבדיל בין הפחמימות הללו לבין החלבון גלוטן; בחלק מהדגנים יש גם FODMAPs וגם גלוטן וזה מה שיוצר את הבלבול והאמונה השגויה כי הגלוטן הוא האחראי לתפיחות בטנית, לכאבים וליציאות לא סדירות. 

הדיאטה האמורה כוללת מספר שבועות בלבד של הימנעות מוחלטת מכל סוגי ה-FODMAPs תוך רישום קפדני של התסמינים, וכעבור חודש-חודשיים במידה שחל שיפור במצב, עוברים לשלב הבא שהוא הכנסה מדורגת של מאכלים שונים מהרשימה כל כמה ימים, בדיוק כמו בהצגת מאכלים חדשים לתינוק בשנתו הראשונה. חשוב לבצע את הדיאטה בליווי תזונאי ולנהל יומן לכל אורך הדרך כדי שנדע אילו הם המזונות מהם נרצה להימנע, ולא להימנע באופן גורף מכולם ובכך לגרום לחסרים תזונתיים.  

רשימת המאכלים האסורים ארוכה ומייאשת ולכן אביא כאן רק דגימה מהמזונות עתירי ה-FODMAPs מהם מומלץ להימנע בשלב הראשון של הדיאטה: חיטה, שעורה, שום, בצל, קטניות, חומוס, חלב, תפוחים, אפרסקים, מנגו, דבש, פטריות. 

ומה נשאר לאכול? בין המאכלים ברשימה המותרת נמצאים אורז, שיבולת שועל, בשר רזה, עוף, דגים, ביצים, ענבים, תפוזים, קישואים, מלפפונים, חצילים, תפוח אדמה וגזר.

ומה לגבי רגישות לשמרים? 

שמעתי ממספר מטופלים את התיאוריה על הנזק שגורמים לכאורה שמרים תעשייתיים ועל החשש מקנדידיאזיס במערכת העיכול בשל כך שהשמרים הינם בעצם סוג של פטריה. אותה תיאוריה לא רק שהופרכה במחקרים וכל הטענות על פטריה מזיקה במערכת העיכול אינן עומדות במבחן המציאות (למעט במקרה של חולה עם דיכוי חיסוני חמור) אלא להיפך - נמצא כי השמרים תורמים להורדת כמות ה-FODMAPs בקמח על ידי כך שהתסיסה מתרחשת מחוץ לגוף בזמן תפיחת הבצק במקום בתוך הגוף בזמן המעבר במעי, ובכך מקילה על התסמינים. כדי לשפר את התהליך עוד יותר, מומלץ לאכול לחמי מחמצת בהם התסיסה אורכת זמן רב ומתרחשת על ידי מגוון חידקים ופטריות, ולא רק על ידי פטריה מסוג אחד כמו בשמרים התעשייתיים. כך מתייעלים תהליכי התסיסה והפירוק של ה-FODMAPs השונים שבבצק.